הודו היא מדינה ענקית שנראית אפילו גדולה פי שלוש כאשר מנסים לטייל בה בעזרת אוטובוסים ורכבות. הודו מהווה בית ליותר מביליון אנשים או 15% מאוכלוסיית העולם ועדיין, יש בה אזורים פתוחים ונרחבים במדבריות ראג'אסטאן ובמישורי ההרים הגבוהים של לאדק. ניתן למצוא קרחונים בהרים בצפון, מדבר צחיח במרכז וג'ונגל סבוך בדרום.
בהודו מוטבעות 14 שפות שונות על הרופי (המטבע המקומי) וישנם עוד ניבים רבים. יש כל כך הרבה דתות ואנשים שונים בהודו, דבר שגורם לכם לתהות כיצד בכלל ניתן לקרוא לה מדינה. עדיין, איכשהו, ניתן לראות לאורך כל המדינה את אותו הקסם, חוסר ההגיון ואי הסדר החברתי.
טיול בהודו הוא ייחודי מאוד מהרבה בחינות, אך בעיקר בגלל שהוא בלתי ניתן להגדרה מסוימת.
כמעט לכל דבר שאתם אומרים בהודו ההפך הוא אמת בצורה שווה בדיוק, ולבסוף פשוט מוותרים על חיפוש אחר הגיון, שותים איזה תה ובוהים אל תוך עולם הדמיון. זה מקום שיגרום לכם לאבד את עצמכם ולראות פיסת מציאות אנושית שתמיד נחבאה מעיניכם קודם לכן. הודו תפוצץ לכם את המוח, תשבור לכם את הלב וקרוב לוודאי תגרום לכם לבלגאן רציני במעיים.
הערים עצומות בגודלן וכמעט כולן נראות כמשכני עוני מזוהמים בצורה מזעזעת. יש להם את הפרברים הירוקים היכן שגרים האנשים העשירים (כמובן!), אך כל שאר העיר, ב-9 מתוך 10 מקרים היא פשוט "חור". התנועה בלתי פוסקת, אנשים פשוט נמצאים בכל מקום ואתם תמצאו את עצמכם מסתגרים בחדרי המלון שלכם אפילו רק בשביל לברוח מההמון המטריף. החוק הבסיסי ביותר בהודו, הוא שאתם לעולם לא נמצאים לבד וזה רווח יותר בערים. למעשה, ישנן ערים מרתקות ומהפנטות כמו Benares השוכנת על גדות נהר הגנגס והיא אחת הערים העתיקות בעולם; Jaisulmere ליד הגבול הפקיסטני, עיר שחצובה בסלעי המדבר ו...בסדר, אנחנו לא יכולים לחשוב על עוד אבל אנחנו בטוחים שהן קיימות. ערים הודיות יכולות להיות סוג של חוויה חינוכית אבל באופן כללי לא כל כך כיף לבלות בהן. החיים הרבה יותר רגועים בכפרים מסוימים ובטבע.
הרי ההימאליה- נמצאים בצפון המדינה והם אחד המקומות היפים ביותר בעולם. ההרים כאן פשוט משאירים אותך עם פה פעור ללא מילים ויש המון כפרים מגניבים בכל מיני עמקים שניתן ללכת לרבוץ בהם.
דלהי- היא העיר בה נוחתים, וזו בעצם עיר המעבר בה חולפים כל פעם שמטיילים בחצי הצפוני של המדינה. זו עיר פשוט גהנום וללא ספק שווה לבקר בה מספר ימים, ולו רק בשביל להבין איך אנשים מחוייבים לחיות במדינות כאלו.
רג'אסטאן- היא מדינת המדבר הגדולה והיא נהרסה ע"י תיירות. כל מיני עסקנים חמקמקים ממלאים את המקום, בבירת התכשיטים Jaipur ובבית הטאג' מאהל, אגרה. אגרה היא בראש הרשימה שלנו ללא ספק, בתור העיר שיש להשמיד כליל (כי היא כל כך מעצבנת).
לכיוון מזרח, נמצאות המדינות המפוקפקות Bihar ו- Andra Pradesh אזור שרק נטולי הפחד והאמיצים הולכים לטייל ולחקור. Benares הוא מקום שהוא בגדר הכרח, בכדי לחזות בטקסי הלוויות ההינדו שנערכות ע"י שריפת גוויות במורד הנהר, כמסע חיים-ומוות שלם.
פונג'ב- אזור בצפון מערב הודו שמהווה את "סם התבואה" של הודו, עם שדות גדולים ירוקים בכל מקום וזהו גם ביתם של הסיקים שהם מהדמויות המעניינות ביותר שהודו יכולה להציע. מומלץ לקפוץ לבקר במקדשי הזהב באמריסטר - Amritsar .
גואה- היא כמעט לגמרי מציאות אחרת. מאחר שהיתה מושבה פורטוגזית עד שנת 1961, עדיין יש בה כנסיות ותחושה רגועה ונינוחה למרות שהפריקים משתגעים שם כבר במשך 40 שנה. זה מקום אדיר ללכת לבקר כשאתם מרגישים שכבר היה לכם יותר מדי מהודו, אך השהיה בה עלולה להיות די מנוונת.
החופים נמשכים דרך Gokana , עד ל- Kerala . באזור זה יש הרבה נוצרים ו-90% השכלה, הודות לממשל הקומוניסטי המקומי.
לדרום האמיתי יש תחושה שונה לגמרי מהצפון וניתן למצוא ייצוג הולם שלו ב- Tamil Naduוב- Karnataka . אנשים שם יותר חברותיים והעניינים מתנהלים בצורה רגועה יותר. החום גורם לדברים להיות בלתי נסבלים בערך לאחר מרץ/אפריל והמונסונים פראיים. הגשמים מפסיקים בסביבות ספטמבר/אוקטובר.
באופן כללי, יש הרבה קטעים מגניבים בטיול בהודו. בדרך כלל הם קורים סביב האתרים הקדושים ובחלקים היפים ביותר של הטבע. הפריקים פותחים מקום, המקום שפתחו מתפרסם במדריך הטיולים של ה-Lonely Planet , ודי מהר המקום מוצף במאפיות, בתי מלון וחנויות מלאכת-יד קשמיריות. לכן, אנחנו לא מתכוונים לפרסם אף אחד מאלו.