דלהי היא כמו חלום בלהות מתחילתה ועד סופה. היא כמו הסתערות בלתי פוסקת על החושים שלכם והרבה מהטוב שבאנושיות, נבלע במערבולת מיליוני האנשים שמנסים להרוויח איזו הכנסה ברחובות הדחוסים. קרוב לוודאי שלא תבחינו בסבל ובאכזריות בסבב הראשון, למרות שמראות אי הצדק החברתי יראו לכם תחילה כמראות וצלילים מעורפלים.
מצד שני, השלווה והסובלנות שבעזרתם הרבה הודים מצליחים לסבול את הקיום שלהם, מרשימים יותר מכל דבר אחר שתראו בהודו.
אין דרך להתחמק מדלהי מאחר שבטח תצטרכו לטוס משם לפחות פעם אחת, והיא שוכנת בין ההרים ושאר הודו. מה שהופך את דלהי למקום טוב לפגוש חברים שלא ראיתם מזמן.
לצידי הרחובות תמצאו שורה ארוכה של מסעדות, חנויות ובתי מלון בצורת קולאז' אינסופי של אורות ניאון.
Pahar Ganj הוא היכן שכולם מתעכבים ולרחוב יש מאין קסם נצחי. זה אולי אחד הרחובות המוטרפים ביותר בעולם ושווה לבלות בו כמה ימים ולחוות את החיים האלה.
בשני צידי הרחוב תראו המון שלטי ניאון ושלטים צבועים שמפרסמים את אלפי המלונות, חנויות ומסעדות. למרות שהרחוב הזה הוא בעצם רובע המטיילים העיקרי בדלהי, זהו גם שוק הודי עיקרי וחשוב והמקומיים קוראים לו "הבאזאר המקומי", למרות שהוא יותר מוזר מבזאר. אתם פשוט יכולים להתבונן ברחוב מאיזה בית קפה שנמצא על איזה גג, לבהות במצעד הקטנועים, ריקשות, פרות, כלבים, עגלות ותרמילאים מסטולים. הכל מרגיש כאילו עוד שניה מישהו יחליק על קליפת בננה והאבק, הזבובים וההתדרדרות של הודו, כאילו מחכים לגרור אותך לתוך הביוב.
אם תטיילו או תסעו בריקשה החוצה אל Connaught Place תראו שוב את השמים הכחולים בפארק שסובבת אותו דרך סבוכה. יגשו אליכם הרבה מעסים וסנדלרים, הסנדלרים עושים עבודת יד מעולה, ויכולים להציל נעליים כמעט בכל מצב. תיזהרו מכל המנוולים שזורקים קקי של כלבים על הנעליים שלכם ואז מציעים לכם ניקוי. ובכל מצב, אל תתנו למנקי האוזניים להתקרב אליכם.
מחוץ למבצר האדום יש בזאר גנבים, שוק שבו כל הסחורה גנובה.