זה בלתי אפשרי להסביר למה הודו היא כל כך בלתי אפשרית.  ברגע שמנסים להסביר זאת זה פשוט זוחל אל מעבר להסבר המילולי ונשאר רק דיבור פרנואידי ודעות קדומות. לפעמים זה נראה כי המדינה כולה רקמה מזימה להטריף את דעתכם. זו תעלומה, איך הבריטים הצליחו לשרוד בהודו עם התרבות הנוקשה שלהם. יכול להיות שהאשמה על קריסת השלטון המושבתי צריכה להיות מוטלת על המשרתים ההודים שכל הזמן החליפו בין הסוכר למלח.
אנחנו יכולים לתת לכם רק מספר תיאורים בכדי להמחיש לכם את חוסר ההגיון היומיומי בהודו ואולי תוכלו ליצור איזה שהוא קולאז' מכל אלה.
יש להם את אותה המילה לאתמול כמו למחר.
יש להם נשק גרעיני, אבל הם עדיין לא מסוגלים לעשות קופסאות גפרורים שלא יתפוצצו לכם בידיים. אפילו כיום, במאה ה-21 אין להם מטאטאים בעלי מקל ארוך. ההודים עדיין מתכופפים ומטאטאים עם מברשת.
הפרות ההודיות נחשבות לקדושות, אבל נותנים להם לאכול פלסטיקים ולמות ממעיים סתומים.
שטרות הכסף של 50 רופי באים מהבנק עם מהדק סיכות ענק שמחבר אותם. אז כשאתם מפרידים אותם, הם מתחילים את "חייהם" עם חור גדול באמצע. מכאן והלאה, זה רק עניין של כמה חודשים עד שהשטר הקרוע יוחלף ב-60% מערכו. 
שום דבר לא טהור. הדלק מהול ויוצא מהאגזוזים כפיח שחור. הדבש מעורבב עם סוכר והזעפרן מעורבב עם כותנה. כולם נאחזים במערכת הקאסטות-המעמדות ובדעות קדומות מסורתיות אבל עדיין כל הבחורים רוצים להיות מערביים כמו שחקני הבוליווד.
ובכן, אני עדיין לא מרגיש שאני אפילו קרוב בקצת, להסביר כמה בלתי אפשרית היא הודו. אבל אם הייתי כותב עם עט הודית היא היתה בוודאי שובקת חיים עד עכשיו, יוצרת כתם דיו על החולצה שלי. בעודי שוטף את הדיו מידיי, פרה היתה עוברת בסביבה ואוכלת את מה שזה עתה כתבתי...... אתם מתחילים לראות את התמונה?!!