המדריך לברזילאים

לפורטוגזים יש אימרה שאומרת " ברזילאים קודם עושים ורק אחר כך חושבים" (הפורטוגזים טוענים שהם בדיוק ההפך). מריו דה ז'נרו ועד לברזילאים עצמם, בהחלט ניתן לומר כי הם אנשים ספונטניים ואימפולסיבים, אשר מאוד נוח להם עם הגוף שלהם. ניתן לראות זאת באופן הריקוד שלהם, בקצב הטבעי שלהם ובמיניותם המשוחררת.
לנשק מישהו בברזיל,זה ממש לא סיפור גדול. אנשים לא נוטים להחייב כל כך מהר אחד לשניה רק בשל אקט אינטימי. עובדה שתורמת לשעור הילודה העצום ומשפחות חד אימהיות. תמיד רואים גלויה עם נערות על החוף עם ביקיני – יותר מציאותי יהיה לראות בחורות בנות 19 שמסתובבות עם תינוק בחיקם.
עדיין זו מדינה קתולית, אבל זה נראה כאילו זה מתאים רק להגדרה של לצלוב את עצמך כשאתה עובר מול כנסיה, ולאמונה בכוחות הריפוי של הקדושים. כמעט לכולם יש אמונה אבל הם לא מרגישים מחויבים לעשות יותר מדי בקשר לזה.
 קרוב לוודאי שאלו האנשים השמחים ביותר בעולם ולא משנה כמה רע להם, הם מתבדחים ונהנים כל הזמן. אף אחד לא אוהב להיות לחוץ וסבוך בשאלות הגדולות של החיים והם ממצים את כל הטוב שאפשר. לעיתים קרובות תשמעו ברזילאי אומר: "תראו, יש לי את האישה שלי, את הסמבה שלי, הבירה שלי, הכדורגל שלי בטלויזיה, הברביקיו שלי – למה שאני ארצה לחיות במקום אחר?"
למרות הכל, עדיין קיימים הבדלים ומעמדות כלכליים רציניים. העניים ב-favelas (משכנות העוני) הם בעיקר שחורים ובורים, מסתדרים טוב יותר עם סכין או כלי נשק אחר מאשר עם עט. הם מדברים והולכים אחרת, נראים כעם אחר מהאנשים בעלי העור הבהיר, מעמד הביניים והברזילאים העשירים. העשירים ברובם, מעדיפים להתעלם מהקיפוח ומחוסר הצדק שנעשה לעניים, ומעטים מהעשירים יודעים מה עובר על העניים.
הברזילאים מוזיקליים מאוד, עם סגנונות שונים לאורך המדינה. יש להם פופ משלהם הנקרא MPB וריו דה ז'נרו היא בית הסמבה, מוזיקת הרחוב של העניים. הבוסנובה גם היא מקורה בריו, והיא מוזיקה ג'אזית קלילה ומתוקה. המקצבים נהיים חזקים יותר ככל שמצפינים ובמדינת Pernambuco הקצב משתולל; קוקו ופורו הופכים את המקום לגן עדן למקצבים ולמתופפים. 
הערים נראות כשייכות לילדים השחורים שנודדים ברחובות בלילה. מעשנים או מסניפים דבק, מתכוננים לקראת השוד הראשון שלהם, הילדים הללו חכמים, מצחיקים וחסרי רחמים. אף אחד לא דואג להם אף פעם והם פשוט דואגים לעצמם בכל דרך שהם יכולים.
האווירה השמחה, והאופטימית מתחילה קצת להרגיש שיטחית לאחר תקופה מסוימת. צפונית לסאו-פאולו, האנשים לא משתוקקים לחשוב על הדברים העמוקים יותר בחיים ולפעמים זה משאיר אותכם "צמאים" לאיזה שיחה עמוקה יותר מאשר על כדורגל, סקס או על הטלנובלה האחרונה. על סמך החינוך שלהם והחיים החברתיים אתם עשויים למצוא עצמכם מסתובבים עם ברזילאים מהמעמד הגבוה, וזה יכול להיות קשה להתמודד עם החוסר מודעות (המכוונת או לא) החברתית שלהם – תבדקו איך הם מתנהגים למשרתים בבית שלהם לדוגמא.
הברזילאים כל כך ליבראליים עם עצמם שהם לא ממש לוקחים שום דבר ברצינות יתרה. דייקנות היא מילה שלא קיימת בלקסיקון שלהם בכלל ואף אחד לא אוהב להתפשר. הם יכולים להיות קנאים מאוד ורכושנים מאוד ברגע שהם עם משהוא למרות שהם יודעים שגם השאר ליבראלים מאוד.
אני לא אומר שזה גן עדן של סקס, רחוק מזה. הדימוי הזה מתקבל מהאווירה המשוחררת והפרוצה שיש בקרנבל ומעסקי הזנות העצומים. הרבה זרים מתחברים לנערות "עובדות" בלי אפילו לדעת שהן כאלו. אם אתם לא מדברים את השפה, קשה להעריך מה באמת מתרחש.
ברזיל עשירה בתרבות בצורה שלא תאמן, אבל רק בתוך הגבולות של ברזיל עצמה. אין כל כך הרבה מודות והכרה במה שמתרחש בשאר העולם וכמעט כל זר הוא גרינגו.